<h1>שו"ת מהר"ח או"ז סימן ח' — מובא גם בשו"ת מהר"י ברונא סימנים רמ"ו, רמ"ז</h1>
<h2>דף נט:</h2>
שאלה. עוד ילמדנו על אשה שיש לה חולי במקום השתן, ודרך אותו החולי שאין לה מכה ידועה באותו מקום, אך בשעה שמשתנת כואב לה מאד בירכים, ששם מקום השתן לפנים מן הרחם. והרחם שם יש בו שני נקבים, האחד הוא המקור הנקרא חדר בלשון המשנה (י"ז ע"ב), ומשם יוצא דם הטמא ולשם נכנס הזרע בו ונקלט בתוכו ומתעברת, ועוד נקב אחר בצדו והוא מוציא השתן, והנשים החכמות כשמכניסות אצבע שלהם ברחם עם העד לבדוק, הם יודעות להבחין בין נקב זה לזה. ואותה האשה שיש לה החולי, כשמשתנת אז יוצא דם ממנה, וגם אחר שהשתינה בודקת ומוצאה דם, אך היא אומרת שמצאה דם במקום נקב המוציא השתן. והנה יש שמטהרים אותה אפילו אם מצאה דם בבדיקה, מטעמא דאמרינן בנדה (ס"ו ע"א) נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם, ואע"ג דהכא ליכא מכה שתוכל להגלע בה, מ"מ יש לומר שעל ידי כאב עוקר הדם מן הצדדין ויש לטהר כמו במכה. גם כי אומרים שיש לנסות וליקח מוך לבן להכניסו באותו מקום על מקום המקור, ואחר כך להשתין בספל, ואז יראו שיש דם בשתן, ואחר כך תוציא המוך וימצאו אותו טוב לבן ונקי מכל אדמומית כבראשונה, זה הוא הוכחה שאינו בא מן המקור. אבל יש אוסרים ואומרים כיון דבתר דתמו מיא אתי דם בבדיקה אין לטהר, דאפילו רבי יוסי בפרק האשה (נ"ט ע"ב) דמיקל, היינו דנמצא בתוך הספל, ואפילו בספל איכא למימר דלא מטהר אלא במזנקת. ואי משום שהכא ברור לנו שזה החולי רגילתו להביא דם מן הגוף, אע"פ שאין המכה ידועה באותו מקום, מכל מקום אפילו הכי כאן דדחיק לה עלמא שכואב לה להשתין איכא למימר הדור מי רגלים למקור ואייתי דם. אע"ג דר' יוסי לית ליה הך סברא, דאיהו אמר בין עומדת בין יושבת טהורה, שמא י"ל היינו דוקא בראתה דם בספל, כדמוקי תלמודא ביושבת על שפת הספל ומזנקת, דמוכח דלא אתו דם בתר דתמו מיא, ושמא בהא מודה ר' יוסי. ואפילו ר' יוסי פירש ר"ח לא מטהר אלא משום נדה, אבל טמאה משום כתם (לא). ולהכי הכא שמצאה דם בבדיקה אין לטהר כלל, ויש לחוש שחזקת דמים מן המקור. ואך כשבודקת ואינה מוצאה דם יש להסתפק על הדם הנמצא בספל אם נטהר כיון שברור לנו שאותו חולי מביא דם, או שמא נאמר היא הנותנת, שעל ידי הדחק מביא דם אפילו מן המקור. וכל זה שנסתפק זהו בלא הכנסת מוך על נקב (שעל) [של] המקור, אכן אם תכניס מוך על המקור בשעה שמשתנת לראות אם יגע הדם במוך, בזה שמא יש להקל לטהר. ואת"ל שכך הוא (ו)להקל ולטהר, אכתי יש להסתפק אם צריכה להכניס מוך בכל פעם כשמשתנת, (ולא) [דלא] דמי לשאר בדיקות כגון אמרה יש לי מכה באותו מקום שממנה יוצא דם, או כמו בדיקה דשפופרת ומכחול, דהתם הדם בא הכל ממקום אחד אך שאין ידוע לנו אם מן הצדדין אם מן המקור, אבל הכא שאנו יודעים שדרך החולי שהוא מביא דם טהור, אך שאין אנו יודעים אם לפעמים אגב דדחיק לה עלמא אם מביא דם גם מן המקור, א"כ צריכה להכניס מוך בכל פעם כשמשתנת. דאע"ג דגבי חדר אמרינן (י"ז ע"ב) שחזקתו מן המקור בנמצא בפרוזדור, היינו לחומרא, אבל שחזקתו לקולא לא אמרינן. ועוד דאי האי אתחזק, גם החדר איתחזק, והוי ספיקא, ואפילו בבדיקה ג' פעמים לא נקל בספיקא דאורייתא, וצריכה לבדוק בכל פעם שמשתנת.
(תשובה). ואודות האשה שהיא עושה צרכיה ומצאה דם, כבר בא מעשה לידי כיוצא בזה, ושאלתי למורי הרב רבי שלמה ז"ל ואסר, משום דשמא מחמת עצירת השתן הדור מי רגלים למקור ואייתו דם. ומן הנקבים שכתבת לא שמעתי יותר, ומי יודע שמא אחר פרוזדור ואחר עלייה או מקור. ובתוספתא ס"פ נמצא על בית יד (פ"ז ה"ו) תניא דם היוצא עם הרעי טהור, דם המנטף בין לפני המים בין אחר המים טמא, ע"כ הברייתא. ואיני מבין מה הוצרך להשמיענו מדם היוצא עם הרעי, והלא אפילו היוצא עם מי רגלים טהור לרבי יוסי בין יושבת בין עומדת. ושמא כי האי גוונא איירי, שמחמת כאב בא הדם, כי תחלה שנה באותה ברייתא פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי, וזה מיירי בלא כאב, אכן על ידי כאב שמא יש נקבים בפנים שנפתחים זה לזה, ועל כן הוצרך להשמיענו כשיצא מן הרעי, דסד"א שמא כל הנקבים נפתחים זה לזה על ידי כאב, ושמא נקבים של מטה כנקבים של מעלה, שמי החוטם נגררין דרך הפה כשיש חולי לאדם, וכן גם למטה. וכן נראה, כי כשיצאו מי רגלים חוץ לנקב ובאים לבית החיצון למקום שהשמש דש, שוב לא תוכל כלל לעצור עצמה שיחזרו מים אחוריהם ויכנסו למקור, ואם היתה יכולה לעצור עצמה למה יכנסו למקור, [יכנסו למקום] שיצאו משם. אלא כך הפירוש, כשנעצרים המים קודם שיצאו חוץ לנקב שיוצאים ממנו, או מחמת חולי או כשעוצרת עצמה, אז מתמלא מקום השתן, עד שמשם דרך סדק או נקב יוצאים ונכנסים למקור ומביאים עמהם דם, ולא כשנכנסים למקור כשהיו יוצאים (נ' שצ"ל יוצאים אח"כ) דרך המקור, אלא כשמשתנת אז חוזרים למקומם דרך נקב שיצאו, ומביאים דם המקור עמהם, והמקור לא נפתח, שאם נפתח המקור היה לה לראות בבדיקה, כי כשהוא נפתח אין נסתם כל כך במהרה, ובברור היה בא דם בתר דתמו מיא. וכפי זה לא יועיל אפילו אם תסתום הנקב בשעת הטלת מים.
<h2>דף סו.</h2>
שאלה. עוד ילמדנו על אשה שיש לה חולי במקום השתן, ודרך אותו החולי שאין לה מכה ידועה באותו מקום, אך בשעה שמשתנת כואב לה מאד בירכים, ששם מקום השתן לפנים מן הרחם. והרחם שם יש בו שני נקבים, האחד הוא המקור הנקרא חדר בלשון המשנה (י"ז ע"ב), ומשם יוצא דם הטמא ולשם נכנס הזרע בו ונקלט בתוכו ומתעברת, ועוד נקב אחר בצדו והוא מוציא השתן, והנשים החכמות כשמכניסות אצבע שלהם ברחם עם העד לבדוק, הם יודעות להבחין בין נקב זה לזה. ואותה האשה שיש לה החולי, כשמשתנת אז יוצא דם ממנה, וגם אחר שהשתינה בודקת ומוצאה דם, אך היא אומרת שמצאה דם במקום נקב המוציא השתן. והנה יש שמטהרים אותה אפילו אם מצאה דם בבדיקה, מטעמא דאמרינן בנדה (ס"ו ע"א) נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם, ואע"ג דהכא ליכא מכה שתוכל להגלע בה, מ"מ יש לומר שעל ידי כאב עוקר הדם מן הצדדין ויש לטהר כמו במכה. גם כי אומרים שיש לנסות וליקח מוך לבן להכניסו באותו מקום על מקום המקור, ואחר כך להשתין בספל, ואז יראו שיש דם בשתן, ואחר כך תוציא המוך וימצאו אותו טוב לבן ונקי מכל אדמומית כבראשונה, זה הוא הוכחה שאינו בא מן המקור. אבל יש אוסרים ואומרים כיון דבתר דתמו מיא אתי דם בבדיקה אין לטהר, דאפילו רבי יוסי בפרק האשה (נ"ט ע"ב) דמיקל, היינו דנמצא בתוך הספל, ואפילו בספל איכא למימר דלא מטהר אלא במזנקת. ואי משום שהכא ברור לנו שזה החולי רגילתו להביא דם מן הגוף, אע"פ שאין המכה ידועה באותו מקום, מכל מקום אפילו הכי כאן דדחיק לה עלמא שכואב לה להשתין איכא למימר הדור מי רגלים למקור ואייתי דם. אע"ג דר' יוסי לית ליה הך סברא, דאיהו אמר בין עומדת בין יושבת טהורה, שמא י"ל היינו דוקא בראתה דם בספל, כדמוקי תלמודא ביושבת על שפת הספל ומזנקת, דמוכח דלא אתו דם בתר דתמו מיא, ושמא בהא מודה ר' יוסי. ואפילו ר' יוסי פירש ר"ח לא מטהר אלא משום נדה, אבל טמאה משום כתם (לא). ולהכי הכא שמצאה דם בבדיקה אין לטהר כלל, ויש לחוש שחזקת דמים מן המקור. ואך כשבודקת ואינה מוצאה דם יש להסתפק על הדם הנמצא בספל אם נטהר כיון שברור לנו שאותו חולי מביא דם, או שמא נאמר היא הנותנת, שעל ידי הדחק מביא דם אפילו מן המקור. וכל זה שנסתפק זהו בלא הכנסת מוך על נקב (שעל) [של] המקור, אכן אם תכניס מוך על המקור בשעה שמשתנת לראות אם יגע הדם במוך, בזה שמא יש להקל לטהר. ואת"ל שכך הוא (ו)להקל ולטהר, אכתי יש להסתפק אם צריכה להכניס מוך בכל פעם כשמשתנת, (ולא) [דלא] דמי לשאר בדיקות כגון אמרה יש לי מכה באותו מקום שממנה יוצא דם, או כמו בדיקה דשפופרת ומכחול, דהתם הדם בא הכל ממקום אחד אך שאין ידוע לנו אם מן הצדדין אם מן המקור, אבל הכא שאנו יודעים שדרך החולי שהוא מביא דם טהור, אך שאין אנו יודעים אם לפעמים אגב דדחיק לה עלמא אם מביא דם גם מן המקור, א"כ צריכה להכניס מוך בכל פעם כשמשתנת. דאע"ג דגבי חדר אמרינן (י"ז ע"ב) שחזקתו מן המקור בנמצא בפרוזדור, היינו לחומרא, אבל שחזקתו לקולא לא אמרינן. ועוד דאי האי אתחזק, גם החדר איתחזק, והוי ספיקא, ואפילו בבדיקה ג' פעמים לא נקל בספיקא דאורייתא, וצריכה לבדוק בכל פעם שמשתנת.
(תשובה). ואודות האשה שהיא עושה צרכיה ומצאה דם, כבר בא מעשה לידי כיוצא בזה, ושאלתי למורי הרב רבי שלמה ז"ל ואסר, משום דשמא מחמת עצירת השתן הדור מי רגלים למקור ואייתו דם. ומן הנקבים שכתבת לא שמעתי יותר, ומי יודע שמא אחר פרוזדור ואחר עלייה או מקור. ובתוספתא ס"פ נמצא על בית יד (פ"ז ה"ו) תניא דם היוצא עם הרעי טהור, דם המנטף בין לפני המים בין אחר המים טמא, ע"כ הברייתא. ואיני מבין מה הוצרך להשמיענו מדם היוצא עם הרעי, והלא אפילו היוצא עם מי רגלים טהור לרבי יוסי בין יושבת בין עומדת. ושמא כי האי גוונא איירי, שמחמת כאב בא הדם, כי תחלה שנה באותה ברייתא פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי, וזה מיירי בלא כאב, אכן על ידי כאב שמא יש נקבים בפנים שנפתחים זה לזה, ועל כן הוצרך להשמיענו כשיצא מן הרעי, דסד"א שמא כל הנקבים נפתחים זה לזה על ידי כאב, ושמא נקבים של מטה כנקבים של מעלה, שמי החוטם נגררין דרך הפה כשיש חולי לאדם, וכן גם למטה. וכן נראה, כי כשיצאו מי רגלים חוץ לנקב ובאים לבית החיצון למקום שהשמש דש, שוב לא תוכל כלל לעצור עצמה שיחזרו מים אחוריהם ויכנסו למקור, ואם היתה יכולה לעצור עצמה למה יכנסו למקור, [יכנסו למקום] שיצאו משם. אלא כך הפירוש, כשנעצרים המים קודם שיצאו חוץ לנקב שיוצאים ממנו, או מחמת חולי או כשעוצרת עצמה, אז מתמלא מקום השתן, עד שמשם דרך סדק או נקב יוצאים ונכנסים למקור ומביאים עמהם דם, ולא כשנכנסים למקור כשהיו יוצאים (נ' שצ"ל יוצאים אח"כ) דרך המקור, אלא כשמשתנת אז חוזרים למקומם דרך נקב שיצאו, ומביאים דם המקור עמהם, והמקור לא נפתח, שאם נפתח המקור היה לה לראות בבדיקה, כי כשהוא נפתח אין נסתם כל כך במהרה, ובברור היה בא דם בתר דתמו מיא. וכפי זה לא יועיל אפילו אם תסתום הנקב בשעת הטלת מים.
